ושוב אנחנו נפגשים, כדי לשמוע מוזיקה שאני אוהבת ;) מוזיקה שמופקת עצמאית ע"י מוזיקאים בתחילת דרכם, שכנראה שאתם עוד לא מכירים, ולדעתי, כדאי לכם להכיר. הפעם, למען הגילוי הנאות, המוזיקאי הנפלא שבחרתי לספר לכם עליו, הוא גם חבר טוב, וגם האיש שאחראי לחצי מהלחנים, ולכל הגיטרות באלבום הראשון שלי, ושמאד מאד אשמח אם יקח חלק גם באלבום הבא, אבל לפני שהוא הגיטריסט שלי, הוא גם מוזיקאי בפני עצמו, והחלטתי להקדיש לו הפעם את הבמה הזו. אז גבירותי ורבותי קבלו באהבה גדולה את זהר רץ, ואת הסינגל - קפה ותקליטים
אז מי זה זהר רץ? אתם בטח שואלים...
זמר כותב ובלוגר צעיר. בעמוד האומן שלו , הוא מגדיר את עצמו - חוטא, כותב שירים. באנגלית זה נשמע יותר טוב, כי המילה חוטא והמילה זמר נשמעות דומה, ובכן, אני חושבת שזהר הוא פשוט יוצר.
(צילום שירלי פוקס)
זהר משלב בהופעות שלו בדיחות ואנקדוטות מהנדודים בין במות, כבישים ונשים בישראל. עד שאלבום הבכורה יהיה מוכן (במהרה בימינו אנו, לאחר פרויקט האדסטארט מוצלח במיוחד), הוא מופיע עם שירים מתוך האי.פי "קפה ותקליטים" - סיפור חמוץ מתוק של גבר בן עשרים שיצא לכבוש את העיר הגדולה, הגיע לגיל שלושים ולא בטוח מי ניצח. (מילה ממני - הוא מנצח, גם אם לפעמים הוא לא יודע את זה)
בעבר ניגן בלהקת המטאל "ארלקינו" שהוציאה אלבום והופיעה בכל הארץ. אחרי שהלהקה התפרקה, חשב להתפרק בעצמו, לפרוש, אבל רגע לפני החליט לצאת לסיבוב הופעות אקוסטי ברחבי הארץ ומצא מחדש את האמון בעצמו וברוקנרול.
(צילום שירלי פוקס)
ולמה אני אוהבת את השיר?
נתחיל מלומר את האמת הצרופה. אני ממש אוהבת את השיר הזה. אפילו קצת מאוהבת בו. כששמעתי אותו בפעם הראשונה, עוד כסקיצה לא מעובדת, בסלון שלי או של זהר, באמצע שיחת נפש או כמו שאנחנו אוהבים לקרוא לזה - תפתח/י את הדוכן (לפני מליון ושבע שנים זהר היה הבוס שלי בדוכן לחמים, שם הבנו שאנחנו נפשות תאומות או איזו חארטה כזו, ופתחנו לראשונה את -הדוכן למריחת זמן, שיחות הנפש שניהלנו במשמרות ארוכות ומשמימות, יחד עם החבר הדמיוני שלנו - כרובי), כששמעתי אותו לראשונה חשבתי, שאני רוצה אותו. ז"א אני רוצה לבצע את השיר, לדעתי בחוצפתי גם אמרתי את זה לזהר. כמו שאתם רואים, מזימתי לא צלחה, וטוב שכך.
אז קודם כל המילים. השנינות, אוי כמה אוהבת שנינות במוזיקה. איך כל המשפטים ששמעתי, כל המשפטים שאמרתי, כל הקלישאות של הרווקות התל אביבית המסטיקית, מקבלים פתאום טוויסט חדש. ופתאום כל מה ש- אמרו לי כבר פעם... נהיה ממש משעשע, וכיף לי לצחוק על עצמי. כל זה עטוף בלחן מהנה שגורם לי להפסיק את מה שאני עושה ולהזיז את הראש עם המוזיקה, והעיבוד שעושה לשיר רק טוב. בסופה של האזנה אפילו הבדידות הקיומית הזאת נעימה יותר.
גם הקליפ ממשיך את הקו הזה. אותה הוויית בארים של פיק-אפ, על שלל האנשים ושלל הצבעים שאפשר לפגוש שם, וגם אז "אני פה לבד", "ובכל זאת - קפה ותקליטים..."
קפה ותקליטים/זהר רץ
אני פה לבד
הכיסא הזה פנוי
מי שדיברה איתי מקודם? סתם ידידה
אולי תשבי קצת ספרי לי על החיים בין סימסטר לסימסטר פוסט פרידה
אני בן עשרים וכמה שאת רוצה
תואר ראשון, גובה ממוצע,
כסף מאימא - זאת לא בושה. פעם בשבועיים היא עושה לי כביסה
גם אני חושב שאנחנו מכירים כבר
מגילגול קודם או מהאמפם, בכל מקרה המקום הזה מתחיל לשעמם
תשמעי, יש לי מחר משמרת בוקר, אולי תחתכי ת'מירדף
אם זה לא רציני אז תגידי, אם זה לא מינית אז אל תטרידי
תאמרי לי
אמרו לך פעם שיש לך בעיניים מבט שאפשר לאהוב
תגידי, תגידי אמרו לך פעם שאני גר קרוב
בקצה של הרחוב
ואת יכולה לבוא ל
קפה ותקליטים
תרבות וזימה
תאוות בשרים
ריקנות לשמה
תכירי זה דודי הוא הברמן הוא חבר שלי והוא ניגן תופים פעם בלהקה
אפשר לשלוח אותו עם צ'ייסר לחברה שלך שם - היא נראית לי קצת עלמה במצוקה
ילדה טובה מרמת אביב
גזרה גבוהה, סטנדרטים נמוכים
זה יעשה טוב לשניהם אני יודע
ואז נוכל סוף סוף להיפטר ממנה
אז החשבון עלי והמונית עלי והוא ישמור את העודף רק תעלי אלי כבר אחרי חצות
בכל זאת
קפה ותקליטים
תרבות וזימה
תאוות בשרים
ריקנות לשמה
ב16.4 זהר מופיע הופעה אקוסטית בבארקי בחיפה ואחר כך עם ההרכב ב- 21.4 לגנסקי נתניה
ב- 26.4 ניר עוז וב- 26.5 פנקס הקטן ירושלים. איזה כיף לי ששבוע הבא בחיפה!
(צילום אפרת אביגיל בשרי)
ההרכב של זהר:
תופים - אורי מנחם
בס - צבי ועקנין
גיטרה - דניאל נחמוד
